"העץ הנדיב" בציור הזה הבאתי אנטי תזה לסיפור המקובל. הסיפור פה הוא לשמור על עצמנו, לבנות סביבנו חוסן, לבנות את ה״אני״ שלנו, כדי שהוא יהיה בשלמותו בצרכים של כל אחד ואחד, ואז הוא יוכל לתת לעולם את אשר לו ועדיין ישאר לו. יש מקום מאוד גדול לנתינה ולהתנדבות אך במידה ותמיד לבדוק שאנחנו לא מתרוקנים לגמרי ונשארים ללא דבר כמו בסיפור האמיתי. ההתמלאות שלנו היא נכס ומתנה לעולם, כאשר אנחנו מרוקנים אנחנו לא יכולים לתת לא לעולם וכמובן לא לנו. איך אמרנו מידה. זאת האיכות שבה אנחנו צריכים להתבונן, אז העץ או אנחנו עם הצבעוניות והעיבוי סביבנו שם אנחנו נהיה בטוב.